אייל דוד ליאני - על שירה עברית

את תלכי בשדה - האמנם - מאת לאה גולדברג

את תלכי בשדה או כפי שהוא מוכר לרוב נדפס לראשונה בעיתון דבר ב-19 בפברואר 1943. בהמשך הופיע השיר בשני קבצי ספרות: בקובץ דברי הספרות בסער, בעריכת יעקב פיכמן, קובץ אשר הוכן עבור חיילי היישוב במלחמת העולם השנייה,‏ והשני – "עלי טרף", בעריכת העורך והמתרגם עזריאל אוכמני (אז – עזריאל שוורץ), שראה אור באפריל-מאי 1943.‏ 

השיר פורסם כאשר הידיעות על התקדמות הצבא הנאצי באירופה ובצפון אפריקה וכן על המערכות הכבדות שניהלו כנגדה בעלות הברית במהלך שנת 1942. יתכן שבשיר מופיע ביטוי לתחושות אנשי היישוב גם על הידיעות הקשות באשר לשואה באירופה. כחלק מהתגובות לשואה, החליטו להוציא קובץ שינחם ויעודד את אלו המתגייסים לצבא הבריטי שנלחם כנגד הנאצים. הקובץ הספרותי נקרא "בסער" כרמז לתקופה הסוערת ותת הכותרת הוקדשה לחייל ולחיילת העבריים מאת סופרי אריץ ישראל. בכל כתבי לאה גולדברג וגם בשני הקבצים בהם הופיע השיר ללא כותרת, אבל ההתייחסות אליו היא "האמנם".

במרכז השיר "האומנם עוד יבואו ימים" נמצא הניגוד בין עתיד מאיר ואופטימי לבין הווה קודר וגדוש סבל. כנגד השרפות והדרכים שסמרו מאימה ומדם ניצבים בסימן שאלה הסליחה והחסד, כאפשרות שיש לשאוף להגשמתה. לעומת המוות חסר התכלית, בולט טעמו של נוף אידילי של שדות שלפים ואספסת, של טיפות גשם מרעננות, של אור בשולי ענן, של תלם ושמש המשתקפת בראי-שלולית זהוב. נוף טבעי זה עשוי לסמל את חלום ההתחדשות של העם היהודי – זאת על רקע סכנת הכחדתו הממשית ביותר בעת המודרנית – השואה.

עוד על השיר - באתר מיוחד שהוקם - את תלכי בשדה

אייל דוד ליאני